עַל הַפָּסוּק "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת־הַנֶּגַע", דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל וְאָמְרוּ "כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ, אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו". שֶׁכֵּן אָדָם עָשׂוּי לְהַבְחִין מַהֵר בְּכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל הַזּוּלַת, פְּרָט לְחֶסְרוֹנוֹת עַצְמוֹ. כִּי קָשֶׁה לָאָדָם לִמְצֹא חֶסְרוֹן בְּעַצְמוֹ אוֹ בִּקְרוֹבוֹ, אַךְ בְּאִישׁ זָר קַל הַדָּבָר מְאֹד… (תולדות יעקב יוסף)

/ / Published in